|
30 בינואר
2009
נאוטילוס /
סקייגארד - מענה לטענות משרד
הבטחון
מאת: ד"ר עודד
עמיחי ואל"מ יוסי ארזי
א. הגדרות
1. מערכת נאוטילוס (THEL=
Tactical High Energy Laser)
מערכת המבוססת על לייזר כימי,
שפותחה בארה"ב (בחב' TRW, שנרכשה
בהמשך ע"י חב'Northrop Grumman,
להלן:NG ) בשת"פ עם חב' ישראליות
(אלת"א, מב"ת, רפא"ל, תדיראן)
ביוזמה ישראלית ב-1996 (שמעון
פרס, רה"מ דאז). מערכת זו פותחה
כמדגים טכנולוגי בלבד ללא כל
כוונה לעמוד בסטנדרטים צבאיים של
צבא ארה"ב.
חרף זאת היא הייתה אמורה להיות
ממוקמת ליד מושב מרגליות, לצורך
הגנה על קריית שמונה (2001).
טווח היירוט של המערכת הוגדר לכ-3
- 5 ק"מ.
מיקום זה לא נסתייע לאור החלטת
ישראל להפסיק את הפרויקט (2001).
כיום, ניתן להציבה בשדרות, תוך
כחצי שנה בעלות של כ- 50 מליון
דולר לאחר שתוחזר, במהלך פרק זמן
זה, בארה"ב, לכשירות ברמת
הביצועים של הניסויים דאז.
2. מערכת סקייגארד
מערכת זו הינה שדרוגה של מערכת
הנאוטילוס, שתכנונה אמור לעמוד
בסטנדרטים הצבאיים של צבא ארה"ב.
למערכת זאת טווח יירוט של כ-10
ק"מ. התכנון המפורט והמלא של
מערכת זו הוצג, בנוכחות נציגי
מפא"ת, ב- PDR באוגוסט 2005.
עוד בשנת 2003 הציעה NG לישראל
אופציה לזווד את מערכת הסקייגארד
ע"ג מטוס תובלה, לצורך יירוט
טילים בליסטים מטווח של כ- 150
ק"מ (ARIEL).
מערכת הסקייגארד אינה מבצעית מאחר
ומערכת הביטחון הישראלית עצרה את
הפרויקט.
יחד עם זאת יוזכר כי במכתבה של NG
(שלא נענה) לר'מפא"ת מינואר 2007
התחייבה זו ל:
א. הצבת מערכת סקייגארד בסטנדרטים
מבצעיים בישראל (שדרות) תוך 18
חודשים, במחיר של 177 מליון דולר.
ב. לחילופין, תוכל החברה לספק לנו
תוך 24 חודשים שלוש מערכות במחיר
כולל של 310 מליון דולר.
ג. כל מערכת נוספת לנ"ל תימכר לנו
במחיר של 40-50 מיליון דולר.מחיר
זה כולל מכ"ם ייחודי לכל מערכת,
שאין בו צורך. ומשום כך אמור
להיות
מחיר מערכת בהצטיידות (ללא מכ"ם זה) כ 30-40 מיליון דולר ליחידה,
כתלות במספר היחידות שתוזמנה.
החברה הביעה נכונות לשלם קנסות
במקרה של אי עמידה בלו"ז שיוסכם.
ב. התייחסות לעיקרי הטענות
המושמעות, נגד פתרונות
הלייזר-הכימי, ע"י גורמי משהב"ט
1. טענה: המערכת אינה
מבצעית.
האחריות להגדרה המבצעית של המערכת
אינה על היצרן אלא בבלעדיותו של
הלקוח, דהיינו: מערכת הביטחון.
אחריותו של היצרן הינה לעמידה
במפרט המסוכם, לו"ז, מחיר, כפי
שאכן נעשה הדבר ע"י NGבמכתב
שנשלח, לר'מפא"ת, לגבי הסקייגארד
בינואר 2007. פניה זו של היצרן
מלפני שנתיים כלל לא נענתה עד כה.
2. טענה: חברת NG ניסתה
בשנים 2001 – 2005 לפתח
קונפיגורציה מבצעית ונכשלה.
בטענה זו קיים בלבול בין מערכת
הסקייגארד לבין הדגם של המערכת
הניידת (MTHEL, THEL=Nautilus,
M=mobile).
נזכיר כי מערכות הנאוטילוס /
סקייגארד נועדו להגנת מטרות
נייחות גדולות (ערים, קריית
שמונה, במקור), והן לא נועדו
להיות ניידות.
לאחר שמערכת הביטחון הישראלית
הפסיקה את השתתפותה בפרויקט
(2001), פנתה NG לצבא האמריקני
(Army) בבקשה להגדיר לחברה צורך
מבצעי כיעד ל"תפירת חליפת פתרון"
בהתאם. מאחר וארה"ב אינה מאוימת,
בדומה לנו, ע"י טילים קצרי טווח,
על עריה ועל יישוביה, הגדיר ה-
Army את ההגנה על כוחות צבא
ניידים כצורך המבצעי, הנדרש
לפתרון ע"י NG. לצורך זה תוכנן
דגם נייד (MTHEL), שהינו דגם
מוקטן הספק, ומשום כך מוקטן טווח.
במקום הטווח של כ- 10 ק"מ
בסקייגארד , הטווח בדגם הנייד
הינו 2 ק"מ בלבד.
במלים אחרות: שלא בדומה למערכת
הסקייגארד, הדגם הנייד (MTHEL) לא
פותח על מנת להגן על מטרות נייחות
(יישובים). אכן מערכת הסקייגארד,
אינה ניידת, אך הינה ברת-ניוד
ממקום למקום, במהלך פרק זמן של 24
שעות.
הצבא האמריקני אכן פסל ב 2005 את
האפשרות להשתמש בלייזר כימי לצרכי
מערכת ניידת והעדיף לחכות לגמר
הפיתוח של טכנולוגיית הלייזר
העתידי (לצורך זה), קרי: לייזר
מצב מוצק (להלן, למ"מ או SSL).
גורמים שונים במערכת הביטחון (נגל
למשל) טוענים שהאמריקנים זנחו את
טכנולוגיית הלייזר הכימי והתמקדו
בטכנולוגית לייזר מצב מוצק (למ"מ)
ולא כן הוא. מעיון בפרסומיNG ,
שהינה חברה מוליכה בעולם בתחומים
אלה, (ראה: מצגת מסחרית מספטמבר
2008, שהועברה לכם לאחרונה) ניתן
ללמוד כי טכנולוגית הלמ"מ עודנה
מצויה בשלבי פיתוח ואילו
טכנולוגית הלייזר הכימי, מצויה
בשלב בשלות ומוכנות לייצור מערכות
מבצעיות, כפי שאכן התחייבה
בכתובים לר'מפא"ת לפני שנתיים
כנ"ל.
3. טענה: האמריקנים
אינם משתמשים במערכות לייזר כימי
בעיראק.
הנאוטילוס / סקייגארד פותחו, כפי
שציינו לעיל, לפי דרישה ישראלית
ספציפית ,לצורך הגנה על מטרות שטח
גדולות (קריית שמונה, בזמנו). זאת
לעומת האיומים על הכוחות
האמריקנים בעיראק שהינם מטרה מסוג
שונה, שבעקבותם הגדיר ה Army ל NG
את הצורך לפתח פתרון על מנת להגן
על כוחות ניידים. נציין, כי מערכת
הסקייגארד נבחנת בארה"ב גם לצורך
הגנה על מטוסים, החגים בסמיכות
לשדות-תעופה בפני טילי כתף כנגד
מטוסים..
4. טענה: כדאי להמתין
לדור הבא , קרי: לייזר מצב מוצק.
לייזר מצב מוצק (למ"מ,SSL) אינו
מתחרה בלייזר הכימי והוא מיועד
ליישומים עתידיים שונים (הגנה על
כוחות ניידים), הסיבות לכך הינן:
א. הלייזר הכימי (נאוטילוס /
סקייגארד) קיים ונוסה בהצלחה
ואילו הלמ"מ לא יהיה ישים בעשור
הקרוב.
ב. קיים פער אנרגיה של יותר מסדר
גודל בין זה המצוי בלייזר הכימי
לבין התחזיות האופטימיות ביותר
באשר ללמ"מ. כתוצאה מכך, טווח
היירוט
של הלמ"מ יהיה מוגבל לכ- 2 ק"מ, לעומת הטווח של כ- 10 ק"מ
בסקייגארד.
ג. מחמת הבדלי התדירות (או אורך
הגל) בין שני סוגי הלייזרים,
"סובל" הלמ"מ מרגישות יתר למזג
אוויר, זאת הרבה יותר מאשר הלייזר
הכימי.
ד. מאותה סיבה (השוני בתדירות)
הלמ"מ אינו בטיחותי (eye safe),
כי אור שיוחזר מהמטרה, עלול לעוור
את עיניו של כל מי שירים את ראשו
לעבר המטרה. בעיה זו אינה קיימת בלייזר הכימי.
5. טענה: מערכת הלייזר
רעילה ומזהמת את הסביבה.
מערכת הלייזר בטוחה יותר מהמערכות
הרקטיות המבצעיות הקיימות בסד"כ
צה"ל. הדלקים המזינים את מערכת
הלייזר אינם מסוכנים בהיות כולם
אינרטיים וזמינים המשמשים
בחופשיות בתעשיות שונות.
גזי הפליטה של מערכת הלייזר הינם
ברובם אינרטיים (אדי מים, הליום).
הגזים הרעילים (HF - חומצה
פלואורית, 1-2% מהספיקה) הם מאותה
משפחה, והם פחות מסוכנים מגזי
הפליטה של מערכות רקטיות אחרות
(כמו הפטריוט, HCL – חומצה
כלורית). בניגוד למערכות רקטיות,
קל לספוח את גזי הפליטה של
הלייזר, בעזרת מסננים מסחריים.
אכן זה אפשרי אך זה מיותר.
6. טענה: ביצועי מערכת
הלייזר הכימי מושפעים ממזג
האוויר.
השפעת מזג האוויר על ביצועי מערכת
הלייזר הכימי קטנה ממידת השפעתה
על מערכות נשק אחרות הנמצאות
בסד"כ (טילי אויר-קרקע המונחים
אלקטרו-אופטית, לווייני תצפית,
מל"טים, מטוסים ועוד). אובך, אבק,
ועננות קלה, אכן גורמים להקטנה
בטווח יכולת היירוט של מערכת
הלייזר אך ההקטנה איננה משמעותית.
רגישותה הינה בעיקר מעננים כבדים
בגובה נמוך מכ- 170 מ'.
יודגש כי חרף היות ביצועי הלמ"מ
רגישים יותר מאשר ביצועי הלייזר
הכימי, למזג האוויר, הוא אכן מצוי
בפיתוח כנשק עתידי.
מזג האוויר בארץ הינו בהיר רוב
ימות השנה, כולל בעונת החורף.
בניגוד למערכות אחרות, מסוגלת
מערכת הלייזר הכימי להתגבר על חלק
מההפרעות האטמוספריות (בסיוע
"אופטיקה אדפטיבית") וליירט את
המטרה בטווח קטן יותר, או בזמן
ארוך יותר, זאת מבלי לפגוע
ביעילות היירוט.
7. טענה: אפשר לנטרל את
הלייזר ע"י ציפוי המטרה בחומר
מחזיר.
נושא ציפוי טיל המטרה (שאינו עומד
במבחן הכלכלי והטכני) נבדק היטב
תיאורטית וניסיונית ונמצא כבלתי
יעיל. קרן הלייזר, שכל עוצמתה
מרוכזת על המטרה, תאייד כל ציפוי
אפשרי תוך חלקי שנייה, מבלי שתהיה
לכך כל השפעה מעשית על יירוט
הרקטה או הטיל.
אילו היה גרעין של אמת בטענה זו,
הרי שהיא הייתה רלוונטית לכל
מערכת מבוססת-לייזר, ואז נוכל
להקשות ולשאול מה טעם שמערכת
הביטחון מפתחת לייזר מצב מוצק !?
8. טענה: מהירות התגובה
של מערכת הלייזר דומה לזו של
מערכת "כיפת ברזל" ולכן גם לה
בעיה של של התמודדות מול איומים
הנורים
מטווח
קצר.
הטענה שזמני התגובה של מערכת
הלייזר (סקייגארד) וטילי יירוט
(כיפת ברזל) דומים שגויה, זאת
מכיוון שמערכת הלייזר, שלא בדומה
ל"כיפת ברזל", אינה נזקקת לחישוב
מסלולי הפגיעה, ובנוסף "המעוף"
שלה קצר מזה של כל טילי היירוט
הקיימים בכ- 6 סדרי גודל (השווה
מהירות האור לעומת מהירות הקול ).
מכאן נובע שלמערכת הלייזר הכימי,
בניגוד לטילי יירוט, אין טווח
מינימום והיא אכן הוכיחה יכולתה
ליירט רקטות ופצמ"רים גם מטווח
קצר תוך כשתי שניות בממוצע (בהתאם
לטווח – ככל שהטווח מתקצר, זמן
היירוט מתקצר גם הוא).
9. טענה: אחוזי ההצלחה
בניסויי הלייזר (נאוטילוס) היו
קטנים בהרבה מ- 100%.
לא נכון!! לא נכון !! מערכת
הנאוטילוס ביצעה, עד נובמבר 2004,
סדרה של 46 ניסויי יירוט של מטרות
שונות (רקטות, פצמ"רים ופגזי
ארטילריה), בירי בודד ובמטחים,
כולל ירי בהפתעה ובמזג אוויר
סגרירי, זאת ב- 100% (מאה) הצלחה.
העידו על כך בכתב האלוף איציק בן
ישראל ומייק מקוויי (סמנכ"ל, NG).
10. טענה: מערכת הלייזר
גדולה ומסורבלת, כששינוע הדלקים
עבורה בעייתי.
גודל מערכת הסקייגארד אינו שונה
מהותית ממימדיה של סוללת פטריוט.
הלוגיסטיקה, התפעול וההגנה עצמית
במערכות טילי יירוט, קשה לעין
ערוך מאשר במקרה מערכת הלייזר. קל
יותר, בהרבה, לשנע דלקים מאשר
טילים. הדלקים ניתנים לרכישה בשוק
החופשי, בעוד שהיענות מידית לצורך
בטילים נוספים מחייב תחזוקה /
הפעלה מתמדת, של כל מערכת "קו
הייצור" של הטילים, גם כשאינה
פעילה וערוכה לתגובה מידית מחמת
חוסר בהזמנות.
11. טענה: קשה להגן על
המערכת.
מערכת הלייזר יכולה להגן על עצמה
ע"י יירוט כל מטרה שתנוע לעברה,
כולל טילי נ"ט.
זאת בניגוד למערכות טילי יירוט
שהינן בעלות "שטח-מת" של כ- 4.5
ק"מ, כשבנוסף לכך הן אינן יכולות
ליירט פצמ"רים או פגזי ארטילריה.
ההגנה על מלאי טילי יירוט קשה
לעין ערוך מאשר ההגנה על מיכלי
דלק.
כמובן שניתן להציב את המערכת
מאחורי מסתור, לצורך הגנה בפני אש
נק"ל.
12. טענה: למערכת
הלייזר יש מחסנית קטנה.
ייצור מוקדם של מחסניות נוספות
(חב' וולקן) כשזמן החלפת כל
מחסנית הינו כ 2 - 3 דקות יאפשר
למערכות הלייזר הכימי לפעול
ברציפות. זמן המעבר ממטרה אחת
לשנייה הוא 1 - 2 שניות בלבד. |
